במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Menopause, חוקרים ביקשו לבחון את הקשרים בין סטרס, רמות קורטיזול, תסמיני גיל המעבר ותסמיני דיכאון בקרב נשים בגיל הביניים. מאחר שנמצא בעבר כי סטרס קשור להחמרת תסמיני גיל המעבר, נבדקה גם השערה כי תסמינים אלה משמשים כמתווך בקשר בין סטרס לבין תסמיני דיכאון.
עוד בעניין דומה
הנתונים נאספו ממחקר חתך שכלל 118 נשים (בגילאי 40-64 שנים). המשתתפות הגיעו לפגישות פרונטליות ומילאו שאלונים עצמיים, בהם שאלון איכות החיים ספציפי לגיל המעבר (Menopause-Specific Quality of Life), שאלון תפיסת הסטרס (Perceived Stress Scale) ושאלון הדיכאון של המרכז לחקר אפידמיולוגי (The Center for Epidemiological Studies Depression Scale).
דגימות רוק לקביעת רמות קורטיזול נאספו בארבע נקודות זמן לאחר ההתעוררות (עם ההתעוררות, ולאחר 30, 45 ו-60 דקות), וכן דגימה נוספת לפני השינה. בנוסף, הפרשת הקורטיזול וחשיפה אליו הוערכו באמצעות השיפוע היומי של רמות הקורטיזול ושטח מתחת לעקומה ביחס לבסיס. אנליזות שונות רב-משתניות שימשו להערכת הבדלים בתסמיני גיל המעבר ובתוצאי הדיכאון, ואנליזות תיווך נערכו לבחינת ההשפעות העקיפות של תסמיני גיל המעבר על הקשר בין סטרס לתסמיני דיכאון.
תוצאות המחקר הדגימו כי נשים עם רמות סטרס מתונות הציגו עלייה נמוכה יותר באופן מובהק ברמות הקורטיזול בהתעוררות ((P = 0.047, תסמיני גיל המעבר חמורים יותר בתחומים הפסיכו-סוציאליים (P < 0.001), הפיזיים (P < 0.001) והמיניים (P < 0.001), וכן רמות גבוהות יותר של תסמיני דיכאון (P < 0.001), בהשוואה לנשים עם רמות סטרס נמוכות.
אנליזות התיווך הצביעו על השפעות עקיפות חיוביות מובהקות של תסמינים פסיכולוגיים (B = 0.247; רווח בר-סמך 95%: 0.117-0.355), פיזיים (B = 0.120; רווח בר-סמך 95%: 0.049-0.210) ומיניים (B = 0.042; רווח בר-סמך 95%: 0.006-0.106).
החוקרים מסכמים כי רמות סטרס גבוהות יותר היו קשורות להחמרה בתסמיני גיל המעבר ובתסמיני דיכאון, וכן לתגובה מופחתת של קורטיזול עם ההתעוררות. נמצא כי תסמיני גיל המעבר הפסיכוסוציאליים, הפיזיים והמיניים תיווכו את הקשר בין סטרס לדיכאון. נדרשים מחקרי אורך נוספים לשם אישוש ממצאים אלה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות